רקע והמחלוקת בין הצדדים
1. בכתב התביעה טענו התובעות, כי בחודשים 2/09 עד 7/09 הן רכשו מהנתבעות ביצי רבייה בכמויות ובמחירים שסוכמו בין הצדדים. לטענתם, סוכם בין הצדדים כי בגין אחוזי בקיעה הנמוכים מ-78% תפצנה הנתבעות את התובעות בהתאם לנוסחה מוסכמת כמקובל וכנהוג בשוק. הן הוסיפו, כי על אף ששיעורי הבקיעה של הביצים שסיפקו להן היו נמוכים מ-78% בהתאם לדו"חות שהנפיקו הנתבעות עצמן, סירבו אלה לפצות את התובעות בהתאם למוסכם ביניהן. לשיטתן, בהתאם לנוסחת הפיצוי המוסכמת בין הצדדים והמיטיבה עם הנתבעות, מגיע להן פיצוי\החזר בסך 408,691 ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה.
התביעה המקורית הוגשה תחילה נגד הנתבעת מס' 1 בלבד, אפרוחי פלא אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, ולאחר מכן ובעקבות הגשת כתב הגנה מטעם נתבעת זו בו הועלתה טענת העדר יריבות, הוגש כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעת מס' 1 ונגד חב' אפרוחי פלא בע"מ.
2. בכתב ההגנה המתוקן שהוגש מטעמן חזרו הנתבעות על טענת חוסר היריבות. בהתאם לנטען, הנתבעות לא סיפקו לתובעות ביצים בתקופה הנטענת, לא נוצר קשר עסקי בינן לבין הנתבעות ולפיכך דין התביעה נגדן להידחות. לשיטתן של הנתבעות, בחודשים 2/09 עד 5/09 (כולל), העסקאות שבגינן הוגשה התביעה בתקופה זו נכרתו מול הסוחרים הפלסטיניים שהרכישות בוצעו על ידם ישירות וללא שום קשר לתובעות. העסקאות בחודשים 6-7/09 בוצעו מול עאמר אשתיווי שאינו צד להליך כאן. משכך הם פני הדברים, הרי דין התביעה להידחות בשל העדר יריבות.
3. הנתבעות הוסיפו וטענו, כי הן מעולם לא התחייבו לאחוז בקיעה מסוים, וכי האחוז שנוקבים בו התובעים (78%) הינו אחוז הבקיעה הממוצע ללהקה שלמה. שיעור בקיעה זה אינו רלבנטי לענייננו, כך נטען, מאחר שהביצים שנרכשו ושעומדות בבסיס התביעה נרכשו מלהקות מזדמנות ולא מלהקות שלמות. הנתבעות טענו עוד, כי בגין הרכישות שבוצעו בחודשים 6-7/09 נערך הסכם מיום 17/5/09 שאין בו כל התחייבות לאחוז בקיעה של 78% או כל התחייבות מטעמן לפצות את התובעות בגין שיעורי בקיעה נמוכים מ-78%.
4. נוכח המחלוקת שתוארה לעיל ושעולה מכתבי הטענות של הצדדים, קבעתי בהחלטה מיום 11/12/12, שניתנה במסגרת קדם המשפט, כי שתיים הן הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים בתיק זה; האחת - האם קיימת יריבות בין התובעות או מי מהן לבין הנתבעות או מי מהן והשניה, האם הנתבעות או מי מהן התחייבו כלפי התובעות לאחוז בקיעה של 78% ולפיצויין במקרה שאחוז הבקיעה יהיה נמוך יותר.
טענת העדר יריבות
טענת העדר היריבות בקשר לתביעת התובעת מס' 1
5. לא צריכה להיות מחלוקת, כי טענת העדר היריבות היא טענה נכונה ומבוססת בכל הקשור למערכת היחסים בין התובעת מס' 1 לבין הנתבעות. במהלך שמיעת הראיות התברר, כי לתובעת מס' 1 לא היה שום קשר עסקי עם הנתבעות, היא לא רכשה מהן דבר, לא נכרת בינה לבין הנתבעות הסכם כלשהו, וכי תפקידה של תובעת זו התמצה בכך שהיא הסכימה לשמש צינור להעברת כספים מעאמר אשתיווי או מהתובעת 2 לנתבעות ובכך שנתנה את הסכמתה שהחשבוניות תונפקנה על שמה. עובדה זו עולה מעדותו של בני אתר, מנהל התובעת מס' 1, בישיבת יום 11/12/12, שם הוא העיד:
"התובעת מס' 1 הייתה צינור שיווק. הנתבעות הוציאו חשבוניות לתובעת מס' 1 ואני הוצאתי חשבוניות לתובעת מס' 2.
אנחנו לא רכשנו,
לא מכרנו,
ולא שילמנו עבור הביצים.
אין קשר עסקי בין התובעת 1 לתובעת 2, למעט תקופה שבה רכשנו ביצים. בתקופה הרלבנטית לתביעה לא היה שום קשר עסקי בין התובעת מס' 1 לבין התובעת מס' 2".
6. עובדה זו אושרה אף בעדותו של אילן קרמון, מנכ"ל קבוצת החברות עליהן נמנות הנתבעות. מעיון בתצהירו של אילן קרמון עולה, כי הקשר של הנתבעות בוצע מול עאמר אשתיווי, כאשר קודם לכן הקשר היה מול חברת מיטב חקלאות בע"מ שנכנסה להליכי פירוק והפסיקה את פעילותה במהלך שנת 2008. בסעיף 11 לתצהיר מציין אילן קרמון, כי על אף שהקשר העסקי היה מול עאמר אשתיווי, הגיע עאמר לסיכום עם חב' אתר בני שיווק ויעוץ בע"מ לפיו החשבוניות יונפקו על שמה.
7. עובדה נוספת אשר מחזקת את המסקנה שלתובעת מס' 1 אין יריבות מול הנתבעות נוגעת לתביעה שהוגשה ע"י חב' סוללים - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, הנמנית עם קבוצת החברות עליהן נמנות גם הנתבעות, נגד התובעת מס' 1 לבית משפט זה ואשר התבררה במסגרת ת"א 21236-01-12. בכתב ההגנה שהוגש מטעמה טענה התובעת 1, כי דין התביעה להידחות בשל העדר יריבות, שכן היא לא רכשה את הביצים, לא התחייבה לשלם תמורתן וכי היא הייתה אך ורק צינור להעברת הסחורות. בהקשר זה צודקות הנתבעות בטענתן, כי התובעת מס' 1 לא יכולה מצד אחד לטעון להעדר יריבות כאשר מוגשת נגדה תביעה ומצד שני להגיש תביעה ולטעון שהיא זכאית לקבלת התמורה בגין עסקאות שלא הייתה צד להן.
8. סיכומה של נקודה זו - דין התביעה, ככל שהיא נוגעת לתובעת מס' 1, להידחות בשל העדר יריבות והעדר קשר עסקי - מסחרי בינה לבין הנתבעות.
טענת העדר היריבות מול התובעת מס' 2
9. התובעת מס' 2 הוקמה בחודש 5/09 ועל כן, לא ייתכן שהיא הייתה צד לעסקאות שבוצעו בחודשים 2/09 ועד 5/09 (כולל). ואכן, מעיון בחשבוניות שהנפיקה הנתבעת מס' 2 בגין העסקאות שבוצעו בתקופה זו מלמד, כי הן הונפקו עבור סוחרים שונים כגון חברת אליאמין, אלעפיפי להדגרה, חברת אלאמין, חברת חאן יונס, בי סאלם אלבונו, עיאד אלמסרי ועוד. עובדות אלה שומטות את הבסיס מתחת לטענת התובעת מס' 2, כי הביצים נרכשו על ידה.
10. זאת ועוד, בתצהירו ובעדותו לפני הסביר מר אילן קרמון, כי לאחר שחברת מיטב נקלעה לקשיים כלכליים ונכנסה להליכי פירוק מבלי לשלם את חובותיה, החל מחודש 2/09 ועד מאי 2009, חלק מהלקוחות שרכשו קודם לכן ביצים מחברת מיטב, החלו לקנות מהנתבעות ביצי רביה באופן ישיר ובהתאם לכך הונפקו החשבוניות על שמם. גרסה זו שהייתה מקובלת עלי נראית לי סבירה, נוכח הנסיבות שנוצרו אותה עת.
11. כדי להתגבר על הבעייתיות בטענת התובעות בכתב התביעה, כי הביצים נרכשו על ידן, טען עאמר אשתיווי בתצהיר עדותו הראשית, כי בחודשים 2/09 ועד מאי 2009, השיווק ללקוחות הפלסטיניים נעשה בתיווכו, כאשר הלקוח הפלסטיני היה מזמין ממנו ביצים ואולם המדגרייה הייתה זו שמספקת את הביצים. לדבריו, הפעולה הטכנית של אספקת הביצים בוצעה על ידו, הוא זה שדאג לקבל את הכסף מהלקוחות הפלסטיניים ולהעבירם לנתבעות. לדבריו בסעיף 24 לתצהיר, גם הפיצוי בגין המשלוחים שקדמו להקמת התובעת מס' 2 (בחודש 2-5/09) יש לשלם לתובעת 2 מאחר ש"
היה מוסכם כי פיצוי בגין שיעורי בקיעה אלו ישולם לתובעת מס' 2".
דין טענות אלה להידחות מכל וכל. ראשית, צודקות הנתבעות בטענתן, כי מדובר בהרחבת ושינוי חזית לעומת הטענות שבכתב התביעה. מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובעות טענו, כי הרכישות בכל התקופה מחודש 2/09 עד 7/09 בוצעו ע"י התובעת מס' 1 עבור התובעת מס' 2 (סעיפים 4 ו-5 לכתב התביעה המתוקן), וכי הביצים נרכשו ע"י התובעות (סעיפי 10 ו-11 לכתב התביעה המתוקן). אין בכתב התביעה טענה כלשהי שעאמר אשתיווי תיווך בין הלקוחות הפלסטיניים לבין התובעות, אין זכר לטענה שהנתבעות התחייבו לפצות את עאמר אשתיווי בגין שיעורי בקיעה נמוכים מ-78%, ואין שום זכר לטענה שסוכם שהפיצוי המגיע בגין הרכישות בחודשים 2-5/09 ישולם לתובעת 2. מדובר בטענות השונות באופן מהותי מהטענות שהועלו בכתב התביעה ולפיכך הן מהוות הרחבת ושינוי חזית, שאין להתיר.
12. מעבר לנדרש אוסיף, כי הטענה שבחודשים 2-5/09 בוצעו הרכישות ע"י עאמר דינה להידחות גם לגופה. כפי שהובא לעיל, מדובר בגרסה כבושה שהועלתה, לראשונה, בתצהיר עדותו הראשית של עאמר, כך שמדובר בגרסה שאמינותה פחותה ממילא. זאת, בטרם נבחן את הגרסה מול יתר הראיות שהובאו.